4 הספרים המושלמים לצמיחה אישית
"אם אתה מגשים את מחויבותייך כל יום, לא תצטרך לדאוג בנוגע לעתיד"
– ג'ורדן פיטרסון
כולנו יודעים, אך מסרבים להבין, שצמיחה אישית, או, פיתוח עצמי, מצריך הקרבות רבות. פיתוח עצמי מצריך התחייבות לעיסוק מסוים, ולא ניתן להתחייב לדבר מה ללא ביטול או דחייה של האפשרויות מסביב. על מנת להגיד "לא" לכל מה שלא נוגע להתחייבויותינו, עלינו לפתח משמעת וריסון. לא קל לפתח משמעת וריסון, שכן מדובר בהקרבה של הכיף למען החשוב, ופעמים רבות איננו יודעים (או, מסרבים) להבדיל בין השניים. על מנת לבחור בנתיב מסוים בלימודים או בקריירה, האדם מוכרח להיות סגור על עצמו, "להתקבע מחשבתית", במידה מספקת, כך שיוכל להתמקד בנתיב בו בחר ללא סטייה אימפולסיבית לעבר תשוקות ונהנתנות.
הספרים הבאים משמשים ככלים פרקטיים ליישום עקרונות אלו בדיוק -משמעת וריסון. בנוסף, הספרים הללו יכולים לתרום במידה רבה להבנת האדם את עצמו ואת סביבתו, ואולי אפילו לתרום לאינטגרציה נחוצה בין השניים בנפשו. החפיפה שבין התכנים תעורר תובנות רבות ותספק רגעי "הארה" שיכולים, על פי האימרה האלכימית, "ליצור זהב מפחם".
נפש האדם מורכבת לאין סוף, לכן חשוב להבין כיצד המומחים הגדולים מכל הזמנים הסבירו את מהותה. לשם כך נחוצה קריאה מעמיקה של נושאים שאנשים ממוצעים אוהבים להדחיק ולהכחיש, בעוד שהגיבורים האמיצים נלחמים בהם באומץ רב ובהתנדבות מלאה. קחו את הזמן לעבור מסע שבסופו תמצאו תשובות רבות לשתי השאלות הגדולות של האנושות: כיצד עלינו להתנהל בעולם, ולמה. באמצעות תשובות לשאלות הללו, תוכלו להבין לאיזה תחום כדאי לכם להתחייב (ולמה), ואילו נושאים עליכם להקריב, כדי לא למנוע מעצמכם הצלחה בגלל שגיאה או גחמה.
- 12 כללים לחיים – נוגדן לכאוס; ג'ורדן פיטרסון
- מעבר לסדר (מתורגם כ; להיות אדם) – 12 כללים נוספים לחיים; ג'ורדן פיטרסון
ג'ורדן פיטרסון הוא פסיכולוג קליני ומרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת טורונטו בקנדה. ספרו הראשון, "מפות של משמעות", אשר פורסם בשנת 1999, נחשב ל"מגנום אופוס" מבין כל יצירותיו. שם הוא דיבר על תפיסתנו את העולם כפורום של פעולה, או כמקום של אובייקטים, הוא דיבר על תפקיד האזרח בקרב קהילתו ומהו תפקיד הקהילה ביחס לאזרח, על "פילוסופיית החניך" -שמטרתה לתאר את הפרט המשועבד לתנאי החברה, וגאולתו מעבדות-לחירות-למלכות, את המיתולוגיה והפולקלור אשר כוננו את התרבות המערבית מבראשית וכו'.
מכיוון שהספר היה נורא מסובך, מסורבל וארוך, פיטרסון הבין שישנו צורך להנגיש את המידע שכתב באופן פשטני יותר למען הבנתו של הקהל הרחב. התוצאה? שני ספרים נהדרים (ואף מהפכניים) שמטרתם לשרת את האינדיבדואל בחיי היומיום ולמנוע דעיכה או קריסה נפשית. כל אחד מבין הספרים הללו מכיל 12 כללים, כאשר כל כלל מכיל אמיתות עמוקות שמטרתן אינן לספק נחמה בלבד, אלא תרומה פרקטית להתנהלות אופטימלית מצידו של האדם.
כלל קלאסי מספרו השני: "12 כללים לחיים", הוא: "תגיד אמת, או, לפחות, אל תשקר", ומטרתו להבהיר שאפילו תחת הנסיבות הקיצוניות ביותר, כאשר נדמה כי לדבוק באמת רק יוביל לסכסוכים, כעסים, ריבים ואף אלימות -אפילו במקרים כאלו, כנות משמשת כערך עליון שיכול להוביל להשלכות החיוביות ביותר, או, הכי פחות קטסטרופליות. הוא מוסיף ואומר שלא מדובר בהשלכות "חיוביות", אלא שאין זה משנה מה תגידו, ההשלכות תמיד יהיו שליליות יותר או פחות, לכן הנתיב הנכון ביותר יהיה למזער את הסיכון שנוצר מכיפוף המציאות (כתוצאה משקר), באמצעות אמת, שהיא המציאות כשלעצמה.
בנוסף, כלל נהדר מספרו השלישי: "מעבר לסדר (להיות אדם)", שהניב עבורי תובנות רבות, הוא: "תעבוד קשה כמיטב יכולתך לפחות בדבר אחד וצפה בתוצאות". כלל זה מתאר את הקושי שאנשים פתוחים מחשבתית (יצירתיים) חווים כאשר הם מנסים למצוא נתיב ספציפי לקריירה פוטנציאלית. מכיוון שהם יצירתיים כלכך, הם נוטים להתפזר במגוון אפשרויות ומסיבה זו לא מוצאים נישה להישען עליה לאורך זמן.
אותם אנשים נוטים לפרוש כאשר קושי מציג את עצמו, או כאשר הם נכשלים לבצע מטלה נחוצה, מה שמוביל לתסכול ומרמור שמניעים ציניות כמגננה רציונלית כנגד האחריות, ובעד הדחיינות. ציטוט נהדר המסכם את הפרק הוא: "עדיף להפוך למשהו, במקום להשאר כל דבר ולהפוך לשום דבר.".
- שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד; סטיבן קובי
באמצעות שימוש בגישה הוליסטית והשראה גדולה מויקטור פראנקל, הפיק סטיבן קובי יצירת אומנות שהחזיקה מעמד עשרות שנים ואפילו בימינו משמשת כאחד מן המקורות האידאליים לשימור ופיתוח העצמי. הסופר מתאר היררכיה שנועדה לגבש את מטרותיו של האדם, שאיפותיו מעצמו ומקהילתו, ומספק פתרונות ריאליים ופרקטיים להתנהלות -הן אישית והן חברתית, בחיי היומיום.
כפי שניתן לראות בשקופית למטה, ההיררכיה מחולקת לפי תלות, עצמאות ותלות בין-אישית. על פי קובי, ובדומה לג'ורדן פיטרסון, האדם מוכרח, ראשית, לטפל בעצמו. משמעות הדבר היא שעליו לוותר על כל סוגי הדטרמיניזם (השפעתם של גירויים חיצוניים כגון מחלות, שינוי אקלים, ממשלה וכו') על מנת להפסיק כל ניסיון לתרץ את כשלונותיו. בדומה לבני ישראל לכל אורך ההיסטוריה, האדם מוכרח להניח מראש, כאשר בעיה מתגלמת בחייו בספונטניות, שהאשמה מוטלת בידיו -אחרת, האשמה תיפול בידי גורמים חיצוניים, והגבול לכך אין סופי ומסוכן מאוד.
כדי שקשיים ספונטניים לא יתפרשו בעיניי הפרט כבדיחה קוסמית כלשהי, עליו להבין שאין טעם להאשים אף אדם או תרחיש, אלא לשאת באחריות ולמגר את הסבל כמיטב יכולתו. אך ורק לאחר שהאדם יישב את המחלוקות הפנימיות בנפשו ולמד כיצד להעריך את ציפיותיו מעצמו, רק אז יכול האדם להתקדם לעבר הבנתו את הסביבה ולהשתלב כראוי בחברה.
השתלבות חברתית היא כמובן הסעיף שמדבר על תלות בין-אישית, הרי שבני-האדם יצורים סוציאליים מטבעם, ולכן, בדומה לפילוסופיית החניך, האדם מוכרח להבין את היחסים המחזוריים הקיימים בינו לבין הקהילה אליה נולד (בעל כורחו). כך בעצם ניתן להניב שלווה, נחת וסדר, שהן השאיפות האוטופיות של כל אדם.
- האדם מחפש משמעות; ויקטור פראנקל
מעטים האנשים שלא מכירים ספר זה, שכן הוא מבין היצירות הגדולות ביותר שהפיקה המאה ה20. ויקטור פראנקל היה נוירולוג ופסיכיאטר יהודי וינאי, אשר ייסד את שיטת הלוגותרפיה (גישה הומניסטית בפסיכולוגיה) ותרם רבות לפסיכולוגיה המודרנית. בספרו "האדם מחפש משמעות", תיעד פראנקל את חוויותיו כאסיר במחנות ריכוז נאציים בתקופת מלחמת העולם השנייה. הוא תיאר את גישתו הפסיכותרפית למציאת משמעות החיים, בטענתו כי: "בין הגירוי לתגובה, ישנו חלל ריק, ובחלל הזה שוכנת חירותנו וכוחנו לבחור את תגובתנו. בתגובתנו גלומה צמיחתנו וחירותינו.".
ובכן, חירותינו, שבאופן פרדוקסלי מצריכה ציות לחוקים שהצבנו לעצמנו, היא זו המתחזקת את משמעות החיים. פראנקל הדגיש את יכולתו של האינדיבידואל, במקרי קיצון נוראיים לאין שיעור, לבחור את תגובתו בניגוד לתנאים החיצוניים שהטיחה בו (בכפייה או שידול) המציאות. כפי שכתב קובי: "… כל עוד אינך יכול לומר ביושר, 'אני מה שאני היום בגלל הבחירה שבחרתי אתמול', לא תוכל לומר, 'אני בוחר לחיות אחרת'.". בנוסף לכך, פראנקל משתמש במילה אחריות כדי להדגיש טענה זו. באנגלית, המילה אחריות היא responsibility, וניתן לחלק אותה לשניים: response-ability, כלומר -היכולת לבחור תגובה.
זוהי אחריותו (ובד בבד חירותו) של האינדיבידואל לבחור את תגובתו, כאשר גירוי חיצוני מתגלם בחייו באורח חיובי, שלילי או נייטרלי. הבנה בסיסית שכזו יכולה לתרום רבות לאדם שמניח מראש שכל דבר רע שקורה בחייו הוא תוצאה של בדיחה אלוהית, שחיתות ממשלתית או מניפולציה חברתית. תהא הסיבה אשר תהא, האדם נותר אדם, ולכל אדם מגרעותיו ומעלותיו, ובידיו נתונה הבחירה כיצד להגיב לכל מאורע.
"האדם הוא אותו יצור שהמציא את תאי-הגז של אושוויץ; אבל הוא גם אותו יצור שנכנס קוממיות אל תאי-גז אלה ועל שפתיו תפילת שמע ישראל."
– ויקטור פראנקל