פסיכולוגיית מסחר

ביטקוין – היבט פילוסופי (סיור בשלושה חלקים)

חלק א' – מגרעות הממשל, תפקידיו הנחוצים וערכו של כסף

"19 אל תצברו לכם רכוש בארץ, במקום שהוא עלול להחליד, להירקב או להיגנב. 20 צברו את רכושכם בשמים, כי שם הוא בטוח מפני גנבה ולא יאבד את ערכו לעולם. 21 אם רכושכם יהיה בשמים, גם לבכם ומחשבותיכם יהיו שם."

-מתי 6:19-21

בשנים האחרונות טרנד חדש תפס תאוצה ובמהרה הספיק להרחיק שחקים ליעדים שמעטים מבינינו ידעו לנבא. לא, אינני מדבר על וירוס הקורונה, אלא על המטבע הדיגיטלי המבוזר הראשון, ושמו ביטקוין. ההיסטוריה גדושה בריכוז סמכויות מונופליסטי שאין לתארו במילה אחרת מאשר "מושחת".

הצבת הפיקוח על אמצעי התשלום ברשות הבנקים המרכזיים אפשרה הדפסה כרונית של כסף, אשר הובילה לכל אורך ההיסטוריה לאינפלציה; שימוש שגוי מצד הממשל בכסף -בעקבות מלחמות, חובות, תהמולות תקשורתיות וכו'- שהוביל לשפלים כלכליים וגירעונות פיסקליים; הטבות פרוטקציוניסטיות למוטבים כלשהם בחסות גופים פיננסיים עצומים, אשר הובילו להצלחתם של המקושרים ולכשלונם של העצמאיים, ועוד.

כל הגורמים הללו (והרבה אחרים) הניבו שפלים שהגבירו את העוני למימדים הרסניים -אבטלות המוניות, מלחמות אזרחים, קריסת התמ"ג, פשיטות רגל עסקיות ובנקאיות, הגברת אפליה שהובילה בתורה למרדף חסר תכלית אחר שוויון ורווחה (משום שעתה העניים מפתחים אג'נדות נגד הסמכויות המוסדיות מתוך ההנחה שהם מנצלים את כוחם לרעה), ביטול החירות (הן כלכלית והן פוליטית) וצמצום מופרך של יזמות עצמאית.

אבי הסוציאליזם – מרקס, לנין, מאו ועוד

לאחר תקופה כה ארוכה של ריכוז סמכויות פגום ולא מוצלח, עם ביטול האוטונומיה הפיננסית של האדם, הגיעה (ככל הנראה) הגאולה, אשר תפרושׂ את הסמכות המוניטרית בין האזרחים -למקומה הראוי. האזרחים מייצגים את השוק החופשי, ושימוש התנדבותי ולא מוגבל (תחת חוקים פטרנסליטיים למיניהם) בכספם מוביל לערכו הריאלי של מוצר להתגלם, מה שיכול לייצב את השוק ולעזור לבטל את ההשלכות ההרסניות של הפיקוח עליו (אשר נמצא בידי רשויות בלעדיות שקיבלו כוח שאף גוף ספציפי לא אמור להחזיק ברשותו).

יתר על כן, השלכות איומות אירעו בעבר כתוצאה מתעוות בצע נבזית שהפגין הממשל או גופים פיננסיים למיניהם, אשר חיפשו דרכים לנצל את עבודתם של מעטים, אשר הפיקו את רוב התבואה (כפי שמתואר על פי חוק פארטו או חוקי פרייס, המתארים כיצד רוב התפוקה, בכל תחום שהוא, מסופקת בידי מיעוט), והעברת סחורתם ותנובתם לאנשים אחרים על מנת להגביר את תנאי השוויון שהסוציאליזם כה אוהד, כפי שניתן להוכיח באמצעות התבוננות במעשי רוסיה הקומוניסטית, גרמניה הנאצית וסין תחת שלטונו של גנרל מאו.

על פי מילטון פרידמן, כלכלן יהודי אמריקאי, מן החשובים ביותר במאה ה-20 ושזכה בפרס נובל לכלכלה לשנת 1976, הממשל מוכרח לעמוד במספר תנאים על מנת שייחשב לגוף רגולטורי אמין (נלקח מספרו של פרידמן "קפיטליזם וחירות"; 1962):

כוחו המופרך של הממשל

1. "יש להגביל את תחומו של השלטון: תפקידו העיקרי חייב להיות ההגנה על חירותנו, הן מפני אויבים מבחוץ והן מפני אזרחים המתגוררים בתחומי במדינה. שמירה על חוק וסדר, אכיפת חוזים פרטיים, ופיתוח שווקים תחרותיים. לעיתים, יכול השלטון גם לאפשר לנו להשיג במשותף מה שיהיה קשה או יקר יותר לכל אחד מאיתנו להשיג לחוד -אך שימוש כזה בשלטון טעון בסכנות. אם, לצורך העניין, נישען בראש ובראשונה על שיתוף פעולה חופשי ויוזמה פרטית -הן בתחום הכלכלי והן בפעילויות אחרות, נוכל להבטיח שהמגזר הפרטי ישמש בלם לכוחו של המגזר הממשלתי והגנה מעשית על חופש הדיבור, הדת והמחשבה (ציטוט מתוקן ומורחב)."

ריכוז וביזור -ההבדל מהותי

2. "יש לפזר את סמכויות הממשל (מריכוזיות לביזוריות): עצם הקושי להתחמק מחוקי הממשל הוא כמובן הנקודה הקוסמת כלכך לרבים מתומכי הריכוזיות. הם מאמינים כי הריכוזיות תאפשר להם לחוקק ביתר יעילות חוקים שלדעתם הם לטובת הציבור, בין אם מדובר בהעברת הכנסות מן העשירים לעניים ובין אם מדובר בהעברת הכנסות ממטרות פרטיות למטרות ממשלתיות.

הצדק עימם, במובן מסוים, אך למטבע זה יש שני צדדים. הכוח להיטיב הוא גם הכוח להרע. אפשר שבעלי הסמכויות היום לא יהיו בעלי הסמכויות מחר, ומה שחשוב יותר –מה שבעיני האחד נחשב לטוב עשוי להיחשב בעיני האחר מזיק. הטרגדיה הגדולה של המגמה לריכוזיות, כמו זו של המגמה להרחיב את תחום הממשל בכלל, היא שהמנהיגים אותה לרוב אנשים בעלי רצון טוב, שיהיו הראשונים להצטער על תוצאותיה (ציטוט מתוקן ומורחב)."

חוכמתו הבוטה של פרידמן

מכאן נסיק שהגבלת הממשלה ופיזור סמכויותיה הם פתרונות ריאליים למצב הנתון, דהיינו הרשאות הפיקוח המופרכות שברשות הגופים הגדולים והשפעתן השלילית על הכלכלה, הפוליטיקה ותנאי המחייה. לאחר שעלו תהיות רבות לאורך הזמן אודות דרכים אפשריות להגביל את תחומי השלטון בחיי הפרט, נדמה שביטקוין הוא המוקד המודרני לתקווה, שכן הוא זה שביכולתו להחזיר את שליטת האזרחים על כספם ואולי אף למגר את השלכות הכּוֹחָנִיּוּת הממשלתית. הביטקוין, שעליו ארחיב במאמרים הבאים, מבזר סמכויות בכך שהוא מבוסס צופן (קריפטוגרפי) המנוהל בידי מחשבים בכל רחבי העולם במקום להיות מרוכז תחת גוף רגולטורי ממוקד כמו הבנק המרכזי.

מבין המדינות הסוציאליסטיות שהזכרתי לעיל הייתה רוסיה, בה השחיתות חצתה גבולות ורכושם הפרטי של אנשים נלקח מהם בעל כורחם על מנת שניתן יהיה לחלק אותו בקרב שארית האזרחים, אם כי ברובו עבר לממשל שהחליט לתפוס בעלות על הכל משום שכך ניתן יהיה להסדיר את התנובה הכלכלית, לטענתם. אותם אזרחים (איכרים ברובם) נאלצו להתמודד עם תנאי ה"שוויון" שכפו עליהם מלמעלה, ובתיהם, בהמותיהם וכספם -כולם נגזלו מהם ראשית בהסכמה, ולאחר מכן בכפייה.

מסיבה כזו או אחרת, אשר אינני מבין, הלקחים מאותם ימים לא נתפסו בקרב הציבור של ימינו ועדיין לא יושמו במלואם, שכן בעידן המודרני בו אנו חיים (בארה"ב כדוגמא מהותית בקנה מידה אוניברסלי) השאיפה אחר שוויון לא נחה לרגע, ואנשים בבירור שכחו את תוצאות המרדף המושחת אחר כסף כפי שהתגלם בעבר -תוצאות שהניבו רצח המוני, גניבות, חוסר אמון (אפילו בקרב בני משפחה, שכן ברוסיה הקומוניסטית אחד מתוך ארבעה אנשים -בממוצע- היה שתול ממשלתי, מה שאומר שאפילו במשפחה הגרעינית הלשינו עלייך לרשויות אם גינית את או ריכלת על הממשלה), ועוד. השקופית למטה מתארת את מעגל הקומוניזם או הסוציאליזם במהותו:

מחזוריות השוויון, אידאליזם אוטופי או גיהנום עלי אדמות?

השפעות הרסניות אלו של הקומוניזם לא נמצאות בעבר הרחוק, אלא פחות ממאה אחת אחורנית, דור אחד בודד או שניים לכל היותר מאחורינו. לכן, מדוע חשוב שעיקרון הביזוריות יתפוס במה בעולם המודרני? ובכן, כסף, אשר ניתן לשייך לו הגדרות רבות, מתואר היטב כאומדן של ערכים אנושיים. האופן בו אנו משתמשים בכסף מעיד על אמונותינו, מה שאנו מאמינים בו כטוב, נחוץ, צודק וחשוב. כאשר אנו מבזבזים כסף על משהו, אנחנו מצהירים במרומז: "אני צריך את זה וזה שימושי עבורי." האופן, אם כן, בו אנו מבזבזים כסף חושף את זה אשר אנו אוהבים, ואת זה המעורר בנו פחד. לפיכך, כסף, במילים אחרות, מבטא את הערכים של המשתמש.

הציטוט בו השתמשתי בתחילת הטקסט מתאר עיקרון זה באופן מטפורי מושלם, שכן רכוש מתואר כנכס נשגב שאין מקומו על פני האדמה, אלא במעלה היררכית הערכים שלנו –"בשמים", המקום בו ליבנו ומחשבותינו נמצאים גם כן. רכוש הוא האוצר הפרטי שלנו, ואוצר ניתן להגדיר (בין היתר) כ"דבר מה יקר ערך". ערך מדריך את פעולותינו, הרי אם לא היה כך לא היה סדר עדיפויות, ומה שנמצא בעדיפות עליונה מייצג ערך עליון. לכן בהיעדר ערכים, אין משמעות לחיים, משום שללא ערכים אין סיבה לפעול.

אם כסף מבטא את הערכים האנושיים המניעים אותנו לרכוש סחורות בהן אנו מוצאים תועלת, כל עוד הממשל יותיר ברשות הציבור את החופש לפעול כלכלית כרצונו ולא יגביל את אמצעי התשלום או שיקבע את המחירים עבורנו, נוכל לסמוך על הקפיטליזם החופשי כפי שהוא אמור להתנהל ולא לפי הכתבתו של גוף כלשהו את האופן לפיו הוא מעוניין שהדברים יתנהלו. כך נוכל לאשש שישנו מערך מוסרי ולגיטימי בו השוק מייצג את מחיריו וסחורותיו בהתאם לצורכי האזרחים, ולא לפי דרישות מונופוליסטיות משתנות בהתאם להכתבה ממשלתית.

עולה השאלה: כיצד ניתן לתאם פעולות כלכליות בין בני אדם ללא כפייה? ובכן, כאן נכנס לתמונה אחד מבין האנשים החשובים יותר בהיסטוריה. אדם סמית', פילוסוף מוסר וכלכלן סקוטי אשר נחשב לאחד מבין הדמויות העיקריות בעידן הנאורות הסקוטית ואבי הכלכלה המודנית לפי כלכלנים רבים בימינו, הצהיר על עיקרון אשר תפס במה מרכזית בהבנת הכלכלנים את הקפיטליזם החופשי כפי שהוא מיועד לעם שדוגל בחירות וצדק, דהיינו, עיקרון "היד הבלתי נראית".

היד הבלתי נראית

עיקרון "היד הבלתי נראית" ניתן להבנה בפשטות באמצעות ההסבר הבא: פעולותיו של כל אדם, קדמוני או מודרני, מבוססים מניעים אנוכיים המתמרצים אותו להתנהל בעולם. כאשר האדם מחפש להרוויח או להשיג משהו לעצמו, אם ברצונו להימנע מכפייה בדרכי אלימות או שכנוע, עליו לקיים סחר חליפין מסוג כלשהו על מנת שההעברה תהיינה מוסרית. כלומר, אני אתן לך חמישה תפוזים ואתה תיתן לי בתמורה חמישה תפוחים, כך עבדה הכלכלה טרם הומצא הכסף, מה שנקרא "ברטר" -סחר חליפין באמצעות סחורות.

היד הבלתי נראית מתארת כיצד סחר מסוג זה, אשר יזמו אנשים מתוך מניעים אנוכיים תחילה, מוביל לתועלת קולטקטיבית ואף אוניברסלית. באמצעות העברה הדדית של סחורה (מוסכמות חברתית או חוזה חברתי -מדובר או כתוב), בתנאים המקובלים על שני הצדדים המעורבים בעסקה, תועלת רבה מסופקת ללא צדדים מפסידים. מכיוון שעסקה חליפין בין שני צדדים לא תתקיים לולא ישנו יתרון בעסקה המקדם אינטרס פרטי של כל צד לחוד, ניתן לומר כי זו הדרך האידאלית להשיג תיאום ללא כפייה. הרי שבהיעדר יתרונות מובהקים לעסקה, תחת עיקרון יחסי-חירות הדדיים (כלומר שני הצדדים יוצאים מורווחים), לא תתבצע העסקה מלכתחילה.

על פי פרידמן, ניתן ליישב מחלוקת זו בשתי דרכים בלבד -אם כי מדובר בהכללה. הראשונה היא כפייה רודנית אשר מייצגת את אופן השלטון הטוטליטרי שתיארתי לעיל, בעוד שהדרך השנייה היא שיתוף פעולה הדדי בין בני אדם -וזו בעצם טכניקת השוק החופשי המונע באמצעות אינטרסים אישיים, או "היד הבלתי נראית". לפיכך, ניתן להבין שתפקיד הממשל בימינו חוצה את גבולותיו ואחראי על פיקוח אודות הסחורה העיקרית המייצגת את ערכינו (אם כי במידה ניכרת פחות מבעבר).

בפרק הבא אפרט על שתי עקרונות, או דוקטרינות, המייצגות את מסגרת ההתייחסות (קו המחשבה) על פיו אנשים רבים מונעים לקבוע החלטות מהותיות אשר משפיעות על המציאות ובחובן טמונה הליבה של הבעיות הכלכליות, הפוליטיות והאזרחיות להן אנו נתונים בעקבות ערבוב ביניהן -הקפיטליזם והסוציאליזם (הן המודרני והן הקלאסי).

 

 

Ben Kogan

פסיכולוגיה | מסחר | תזונה

כתבות מאותו תחום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
Close
Close